בייר נ' רמי שבירו הנדסה בניה והשקעות בע"מ

פסק דין

בפני תביעה כספית בסך 5,438 ₪ שעניינה פרשנות הסכם.

התובע רכש דירה מאת הנתבעת, ושילם את תמורת הרכישה. בין היתר, היה עליו לשלם סך של 964,866 ₪ "עד ליום 30.1.2010" (עפ"י נספח התשלומים). יום זה חל בשבת. ביום 31.1.2010 בשעה 09:51 בבוקר נתן התובע הוראת תשלום בבנק שלו, תוך שימוש בפנקס שוברי התשלום הייעודי שקיבל מהנתבעת. בשעה 12:40 של אותו יום שלח לנתבעת הודעה בפקס אודות ביצוע התשלום. עפ"י אסמכתא שצורפה, התקבל הסכום בחשבון הבנק של הנתבעת בשעה 23:52 של אותו יום. בעת השלמת ההתחשבנות, דרשה הנתבעת 3,120 ₪ עבור הפרשי הצמדה ועוד 818 ₪ עבור ריבית, זאת מאחר שלטענתה, התקבל הסכום בחשבונה ביום 1.2.2010. עפ"י הוראות ההסכם, "תשלום אשר יבוצע" במחצית השניה של חודש יוצמדו למדד שהתפרסם באותו חודש (המדד הידוע), ואילו אם בוצע במחצית הראשונה של חודש, יוצמדו למדד שיתפרסם באותו חודש (המדד העתידי). התובע שילם את הסכום שנדרש, תחת מחאה, ועתה הוא תובע את השבתו, ועוד סך 1,500 ₪ עבור נזקים כלליים. יוער, כי הנתבעת הסכימה להחזיר לתובע את הריבית, ואף שלחה אליו שיק, אולם זה לא הופקד.

סברתי, כי נכון היה לסיים תיק זה בפשרה, בהינתן הנסיבות, אולם לא הושגה הסכמה, ועל כן אין מנוס אלא להכריע בתביעה.

המחלוקת בין הצדדים פשוטה וכפולה:

ראשית, לטענת התובע, תשלום ביום 31.1.2010 הוא תשלום במועד, מאחר שיום 30.1.2010 חל בשבת; ואילו לטענת הנתבעת, אם חל 30.1.2010 בשבת, והחוזה נוקב במלים "עד ליום", הרי שהיה על התובע לשלם עד ליום 29.1.2010, שכן זהו המועד האחרון העונה על הדרישה החוזית.

שנית, לטענת התובע, לצורך חישוב המדד, המועד הקובע הוא מועד "ביצוע" הוראת התשלום, ועל כן בוצע התשלום במחצית השניה של חודש ינואר 2010, והמדד החל הוא זה שפורסם ביום 15.1.2010, ואילו לטענת הנתבעת, המועד הקובע הוא המועד בו התקבל הכסף בחשבונה, ועל כן בוצע התשלום במחצית הראשונה של חודש פברואר 2010, והמדד החל הוא זה שפורסם ביום 15.2.2010.

במחלוקות אלה דעתי כדעת התובע.

במחלוקת הראשונה, הובעה הדעה במספר מקומות בפסיקה, כי מקום בו המועד האחרון לביצוע התחייבות חל בשבת, יש לראות את הצדדים כאילו הסכימו גם שיבוצע למחרת, ביום העסקים הראשון (ראה ת.א. (ת"א) 7754/87 אלחנפא נ. פריג' (פ"מ תשנ"א(2) 180), ת"ק (י-ם) 2732/03 הדר ישראל נ. גריגורי בלוב (פורסם במאגרי פסיקה שונים באינטרנט)). יוער, כי שני פסקי-הדין האמורים הגיעו למסקנתם גם דרך פרשנות סבירה של אומד דעת הצדדים, לה אני שותף, וגם על דרך ההיקש מהוראת סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות. אני סבור, בכל הכבוד, שהיקש זה אינו נקי מספקות, אולם בהינתן הכלל הפרשני הנוסף, לפיו יש לפרש חוזה נגד מנסחו במקרי ספק, ומאחר שאין חולק שהחוזה נוסח בידי הנתבעת, הרי שאני סבור שיש להעדיף את הפרשנות המיטיבה עם התובע.

גם במחלוקת השניה עסקינן בביטוי "בוצע" הנתון למספר פרשנויות. כאן אני סבור שהפרשנות המיטיבה עם התובע מתבקשת לא רק עקב הכלל הנזכר, אלא גם מאחר שזוהי הפרשנות הטבעית והסבירה ביותר של המונח. חיזוק לכך מתקבל מטענת התובע, שלא נסתרה, כי בנוסחים מאוחרים של חוזי מכר, שינתה הנתבעת את לשון ההוראה, והחוזים החדשים מתייחסים למועד "קליטת" תשלום אצלה, ולא למועד "ביצועו".

לפיכך אני קובע, כי התשלום בוצע במועד, וכי יש להחיל עליו את המדד שהיה ידוע בעת ביצועו.

בהתאם, זכאי התובע להשבת הסכום ששילם לנתבעת, במלואו. באשר לרכיב הנזקים הכלליים, הרי שאני סבור שהוא מופרז במקצת, אולם בהתחשב בכך שהתובע לא תבע הפרשי הצמדה למדד וריבית מאז ביצוע תשלום ההפרשים (אפריל 2010), אני אומד את הפיצוי בגין מכלול נזקיו הכלליים של התובע בסך של 1,000 ₪, כשסכום זה כולל גם את אגרת התביעה.

בהתאם, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 4,938 ₪, תוך 30 יום, אחרת ישא הסכום הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

המבקש להשיג על פסק הדין, זכאי לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי, תוך 15 יום.

ניתן היום, י"ג תמוז תשע"ב, 03 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: